ליקר נחשב למשקה דומיננטי וטעמו מתוק. סוד הפקת הליקר וטעמו המתוק טמונים בתיבול המיוחד שלו. את הליקר מתבלים על פי רוב בדבש, שמנת, שוקולד, מיני תבלינים, פירות ואף אגוזים.
ניתן למצוא ליקרים בריכוזי אלכוהול שונים החל מחמישה עשר אחוזי אלכוהול ועד חמישים וחמישה אחוזי אלכוהול.
שמו של הליקר מגיע מן המילה הלטינית Lliquifacere שמשמעותה התמוססות, והיא נשענת על תהליך הפקת הליקר כאשר הכוונה היא להתמוססותם של החומרים המספקים את טעמו המיוחד של הליקר.
ישנם מספר סוגים של ליקר, הנחלקים לפי התיבול הדומיננטי שמרכיב אותו:
שנאפס - יש הרואים בשנאפס סוג של ליקר אחרים רואים בשנאפס משקה עצמאי שאינו שייך דווקא למשפחת הליקרים. על פי רוב שנאפס מופק משאריות הנותרות מייצור של מיץ. השנאפס מופק בתהליך של זיקוק והוא נטול כל חומרי טעם. מה שכן מוסיפים לו זה מיני חומרים ארומטיים המשווים לו את טעמו וניחוחו הייחודי. השנאפס מיוצר בעיקר בהולנד ובארצות הסקנדינביות. המשקה מכיל ארבעים אחוזי אלכוהול. השנאפס מוגש קפוא בכוס של שוט.
ישנן כמה שיטות להכנת ליקר ביתי אמנה שתיים מהן:
על פי רוב הליקרים המסחריים מופקים על בסיס נקי של אלכוהול, אליהם מוסיפים תיבול וממתיקים אותם. חלק אחר מן הליקרים מבוססים על משקאות בסיס אחרים כגון וודקה שהזכרתי קודם לכן או ויסקי, ג'ין, רום, ואף ברנדי ו-טקילה.
אולם חשוב לדעת שאין מונופול על הליקר וחברות רבות מוציאות ליקרים ואינם חושפות את המתכון שלהן וכך זה נשאר בגדר תעלומה.
יש עדויות לכך שהליקר הראשון הופק בסוף ימי הביניים, בסביבות המאה ה-13, באיטליה, על ידי נזירים שביקשו למצוא נוזל המשמר צמחים המיועדים לריפוי. משום כך היו ליקרים אלו די מרים.
אין בעלי האתר והמחברים נושאים בכל אחריות מסוג כלשהו לכל נזק שנגרם בעקבות שימוש במידע המופיע באתר. השתיה אסורה למי שלא מלאו לו 18 שנים. אנא - שתו באחריות!