יין, הלא הוא משקה האלכוהול הותיק ביותר בעולם. יש בנמצא עדויות והוכחות כי כבר לפני שמונת אלפים שנה היה קיים תהליך של ייצור יין. העדויות העיקריות לכך הם כלי חרס שנמצאו ועברו בדיקות ביוכימיות גילו כי בכלי חרס ותיקים אלו - נשמר היין בימי קדם.
ייצור יין תחילתו בגפנים ובכרמים. אופיו של הגפן הוא נוח יחסית, ניתן לגדלו בקרקעות שונים ובסוגי מזג אויר שונים ומשונים אולם המצב האופטימלי עבור גידול הגפן הוא מזג אויר יציב ממוזג. הטיפול בגפן דורש לא מעט :זמירת הגפן, ניכוש עשבים, תיחוח האדמה, חפירת תעלות ניקוז עבור מי הגשמים, גילויי שורשים, קשירת הגפן בשבכות, גיזום, ריסוס הגפן וכל זאת עד הבציר. עת הבציר מגיע ממש כשרואים כי על קליפת הענב מופיע דבר מה הדומה במראהו לפלומה, אשר בה למעשה מצויים השמרים הכל כך חיוניים ליצירת התסיסה הנודעת של היין.
לאחר תהליך ארוך מייגע אך נושא פרי זה, מתחיל תהליך נוסף – תהליך ייצור יין הלכה למעשה. ניתן לומר כי ברוב המקומות התהליך הכללי של ייצור היין מתבצע באופן כזה: תחילה כובשים את הענבים שזה עתה נבצרו, מפרידים את הגבעולים מן הפרי ובוצעים את קליפת הענב והנוזל מתחיל לזרום. נוזל זה ידוע בשם "תירוש". ומכאן התהליך מתפצל בהתאם לסוג היין אותו רוצים להפיק. במידה ורוצים להפיק יין לבן מפרידים את הנוזל מן המוצק ומתסיסים במידה ומפיקים יין אדום לא מפרידים את המוצק מן הנוזל.
תהליך התסיסה מתבצע כך: את התירוש שנוצר לנו מתסיסים באמצעות הוספת שמרים ההופכים את הסוכרים הטיבעיים המצויים בתירוש לפחמן דו חמצני ולאלכוהול.
כעת מתחיל תהליך היישון והסינון. תהליך היישון מתרחש או בחביות עץ אלון או בחביות נירוסטה, תלוי באפקט הטעם שרוצים להשיג. יישון בחביות עץ אלון נועד על פי רוב ליינות אדומים מורכבים בעוד שיישון בחביות נירוסטה נועד ליינות לבנים ואדומים פשוטים. ייחודם של חביות עץ האלון נעוץ בטעם ובריח שהם מותירים במשקה המתיישן לו. בעת הישון מסננים א המשקה מדי פעם על מנת "להפטר" משאריות פרי ששקעו לתחתית החבית.
לאחר התסיסה הראשונית עובר המשקה תסיסה נוספת.
לבסוף מועבר היין לתהליך הסופי – תהליך של ביקבוק, קרי: הכנסת היין לתוך בקבוקים.
אין בעלי האתר והמחברים נושאים בכל אחריות מסוג כלשהו לכל נזק שנגרם בעקבות שימוש במידע המופיע באתר. השתיה אסורה למי שלא מלאו לו 18 שנים. אנא - שתו באחריות!